הייתי צריכה להכין כמה דברים ליום ההולדת של הגדולה. המלאכה רבה והזמן קצר ולכן יש לו”ז מסודר. אבל איך אומרים- אישה מתכננת תכניות וגיל צוחקת?… מזל שיש לי מנשא בד!

הייתי צריכה להכין כמה דברים ליום ההולדת של הגדולה. המלאכה רבה והזמן קצר ולכן יש לו”ז מסודר. אבל איך אומרים- אישה מתכננת תכניות וגיל צוחקת?… מזל שיש לי מנשא בד!

הגדולה חגגה יום הולדת. מעבר למסיבה למשפחה בבית ולמסיבה לכיתה אחה”צ, המאורע צוין גם בכיתה עצמה ולצורך כך התבקשתי על ידי המורה להכין עוגה (חתוכה לפרוסות שמסודרות במנג’טים), לקנות חטיפים לילדי הכיתה, ולהכין משחק הקשור בילדה. קלי קלות, נכון? אז זהו, שלגיל היו תכניות אחרות…

יום לפני המועד, בידיעה ששעות אחה”צ תהיינה תפוסות על ידי חוגים וחברים, פיניתי את שעות הבוקר לטובת ההכנות.

הלו”ז היה מתוכנן היטב: מיד אחרי ההנקה אני נוסעת לסופר לקנות מצרכים וחטיפים, חוזרת הביתה, מכינה בצ’יק את העוגה ומכניסה לתנור, בזמן האפייה מכינה את המשחק “חבילה עוברת” (שהפתקים בשבילו גם ככה הוכנו מראש עם הגדולה יום לפני כן), מוציאה את העוגה מהתנור, מורחת עליה קרם שוקולד, מסדרת במגש כפי שנתבקשתי וכך מספיקה בדיוק להנקה הבאה.

אבל, כנראה שבדיוק באותו יום גיל הבינה שהיא ילדה שלישית שצריכה להיאבק על מיקומה ועל תשומת הלב של אמא, והחליטה לעשות דווקא! כל הבוקר היתה נודניקית…

לאחר שסיימה לאכול, אכן נסענו לסופר. כל הדרך בכתה. אני כמובן – נשמתי. כשהגענו לסופר היה לי ברור שאני מכניסה אותה למנשא בד. גם יותר פשוט להתנהלות עם עגלת הסופר וגם כי כנראה משהו עובר עליה. אני לא יודעת בדיוק מה עובר עליה, אבל אני יודעת שמנשא הבד יעשה לה טוב ויוביל אותה לרוגע.

אני אוהבת להשתמש במנשא בד לא רק כ”כלי תחבורה” כדי לשאת ולהעביר את גיל ממקום למקום, אלא גם ככלי התפתחותי וככלי עזר ביומיום. וזה בדיוק גם מה שאני כל כך אוהבת בו – עצם העובדה שהוא מאד יכול לעזור ברגעים קשים של בכי, אי שקט, כאבי בטן וכו’ ובנוסף לכך, הוא גם נותן על הדרך הרבה איכויות התפתחותיות (משפר את השכיבה על הבטן והרמת הראש, מוביל לשכלול מערכת שיווי המשקל ועוד).

אני משתמשת במנשא בד ארוך. כן, זה עם “כל” הקשירות. אני שמחה שהיום יש מודעות ליתרונות והאיכויות השונות של מנשאי הבד ולכן השוק מוצף במנשאי בד מסוגים שונים, אבל אני תמיד חוזרת למנשא בד הארוך והפשוט. מניסיוני המקצועי וכאמא, אמנם לוקח 3-4 ניסיונות כדי ללמוד את הקשירה ואת מידת ההידוק הנכונה עבורנו, אבל בסופו של דבר עושים את זה על “עיוור”, התינוק מוחזק היטב, הגב שלנו מוחזק היטב ולא צריך להתבסס על מידה כזאת או אחרת שיכולה פתאום להשתנות.

לפעמים אני קושרת את המנשא כבר בבית, אבל לרוב לא וכך היה גם הפעם. חניתי בחניית הסופר, יצאתי מהרכב וקשרתי אותו. אל תדאגו, הוא לא התלכלך, יש לי שיטה! (בסוף הפוסט היא מחכה לכם כבונוס).

ואכן, ברגע שהכנסתי את גיל למנשא, הוא מיד נתן את המענה המדויק – מגע, תנועה ואני הוספתי גם קול מונוטוני. גיל נרגעה ולי היו שתי ידיים פנויות לערוך את הקניות.

תוך כדי הקניות גיל נרדמה. סיימתי ונסענו הביתה. כשהגענו הביתה, גיל שעדיין ישנה הועברה להמשך השינה על מזרן הפעילות ואני המשכתי ע”פ הלו”ז המתוכנן – הכנת העוגה. לערבב כמה מצרכים ולשפוך לתבנית? שטויות…

אבל אז – נשמע בכי!

לקחתי אותה על הידיים, קפצתי על כדור הפיזיו’ והיא נרגעה. מעולה! אני יכולה להמשיך. החזרתי אותה אל המזרון. אחרי דקה – שוב בכי. שוב לקחתי אותה על הידיים, הוספתי קצת “אההההה…” והיא נרגעה. עכשיו העברתי אותה אל הפוף. חשבתי שמגע קצת יותר עוטף יעשה לה טוב. כן, עשה לה טוב. לשתי דקות…

ואז – שוב בכי.

“מה קורה היום?” חשבתי לעצמי. “לא יודעת” השבתי לעצמי מיד, “דווקא היום היא לא מסוגלת לשכב חצי שעה לבד?”, “כנראה שלא” המשכתי את הדו שיח הפנימי ביני לבין עצמי (תמיד אמרו לי שאני אשת שיחה מאד נעימה…). אבל, המנשא היה כבר עליי עוד מההסתובבות בסופר, וזה היה ברור – כדי שאצליח להמשיך בהכנות, גיל נכנסת עכשיו למנשא.

ואכן היא נכנסה ושוב המנשא עשה את שלו. גיל מיד נרגעה ואני שוב זכיתי בזוג ידיים פנויות, הפעם לצורך הכנת העוגה. בזמן שהעוגה היתה בתנור, גיל עדיין היתה עליי בתוך המנשא ואני שכבר נמאס לי לעמוד, הכנתי את ה”חבילה העוברת” תוך כדי ישיבה על כדור פיזיו’ מול השולחן וכך המשכתי לתת לה חוויה של תנועה.

הלו”ז המתוכנן המשיך – הכנתי את קרם השוקולד, מרחתי אותו על העוגה שיצאה מהתנור, קישטתי אותה, חתכתי, הכנסתי למנג’טים וסידרתי יפה בתבנית. הכל, כשגיל עליי במנשא.

אני יודעת שבאמת באותו בוקר עבר על גיל משהו, ולמרות שזה לא ממש התאים לי באותם רגעים ולא ממש ידעתי מה עובר עליה, זה לא היה משנה – ידעתי לתת לה את המענה הנכון והמנשא בהחלט עזר לי בכך.

בהמשך היום התפניתי כדי להיות איתה ולהרגיע אותה בדרכים אחרות – תנועה על הידיים, או רק ע”י מגע של טפיחות קלות בשכיבה על המזרון. כי אמנם המנשא הוא “פתרון קסם” ועזר לי מאד בשעות הבוקר, אבל חשוב שהיא תמשיך להכיר ותדע להירגע גם בשאר הדרכים.

עשיתי זאת, הכל מוכן! עוגת שוקולד חתוכה ומסודרת במנג’טים, חטיפים לילדי הכיתה ומשחק “חבילה עוברת”.

ובנוסף – ילדה אחת גדולה שחזרה מבית הספר והתלהבה מ”יצירותיי”, ילדה קטנה שעברה יום קצת קשה אבל קיבלה את מה שהיתה צריכה, ואמא אחת עם אפס ייסורי מצפון.

ותודה למנשא שאיפשר את כל זה!

בונוס: איך לקשור מנשא מחוץ לבית מבלי שישתרך על הרצפה ויתלכלך?

משתמשים בעגלה או במושב פנוי ברכב ועליו מניחים את המנשא.

משתחלים פנימה כשהחלק המרכזי (כיס הביטחון) של המנשא על הבטן ושאר הבד מאחורינו על מושב הרכב/בעגלה.

ממשיכים כך בקשירה.

לאחר האיקס הראשון על הגב והנחת קצוות הבד על הכתפיים, מכניסים אותם מתחת לכיס הביטחון ומסתובבים עם הפנים למושב הרכב/עגלה.

מניחים את קצוות הבד על המושב/עגלה ואז יוצרים את האיקס השני.

ממשיכים לקשור את המנשא כרגיל כשקצוות הבד נמצאים כל הזמן באויר ולא נוגעים ברצפה.

המנשא קשור עלינו ונקי לחלוטין!