ערסול

פוף – אביזר קסם

אחד האביזרים האהובים עליי הוא פוף.
כל מי שהשתתפה בסדנאות ובחוגים שלי יודעת שמעטים הם האביזרים שאני ממליצה על רכישתם (יש הרבה אביזרים שאני ממליצה שלא לרכוש, אבל זה סיפור אחר…). אבל בין האביזרים הבודדים שאני כן ממליצה שיהיו בבית כבר מגיל אפס נמצא הפוף!

אני חסידה מאד גדולה של הפוף. אביזר פשוט שמעניק לנו ולילד שלנו כל כך הרבה איכויות גם ברמה ההתפתחותית וגם ברמה היומיומית:
שיפור השכיבה על הבטן והרמת הראש, מענה לבכי, מניעת גזים/כאבי בטן/עצירויות, הכרת גבולות הגוף, פיתוח מערכת שיווי המשקל, איזון טונוס השרירים, יכולת השכיבה על הצד, הקניית הרגלי סדר יום ושינה, קשר עין-יד / קשר עין-יד-פה, התהפכויות, זחילת גחון, זחילה על שש, מעבר לעמידה עצמאית, פיתוח הביטחון העצמי, פיתוח יכולות תקשורתיות ועוד… וכל זה רק בשנה הראשונה! (מי שלא מבין איך הפוף יכול לתמוך בכל אלו, מוזמן להגיע לסדנאות ולהבין :))

בדרך כלל כשאני ממליצה על פוף, מיד עולות שתי תגובות: "איפה אני אשים אותו? אין לי מקום בבית" ו-"מה אני אעשה איתו בעוד כמה חודשים?"

אז לגבי השאלה הראשונה, אני תמיד עונה שאם יש לכם מקום בבית לכל שאר האביזרים שמציפים את ביתנו מאז הולדת התינוק – בטוח יש לכם מקום גם לפוף. מה גם, שמומלץ לוותר על רוב האביזרים האלו ללא קשר להקצאת מקום לפוף (גם אני דחפתי הרבה דברים לבוידם…רובם לא באמת שווים את המקום שהם תופסים, ואת העלות שלהם).

ולגבי השאלה השנייה, כפי שציינתי, הפוף משמש אותנו מגיל אפס ועד בכלל – כי אחרי השנה הראשונה וכל היתרונות שצויינו לעיל, הילד שכבר הולך יכול להמשיך לשכלל את היכולות המוטוריות (קפיצה, גלגול) ואת שיווי המשקל, לאזן את טונוס השרירים ולחזק את חגורת הכתפיים, לרכוש ביטחון עצמי ועוד… והכל – תוך כדי משחק עם אמא ואבא, אחים או סתם עם עצמו.

בסדנאות אני תמיד מספרת שלפני מספר שנים רכשתי פוף לביתי. כדי שלא יהיה תירוץ להזיז אותו לשום מקום, הקפדתי שהוא יתאים לצבע של הכורסאות בסלון והנחתי אותו באחת הפינות. מאז ועד היום- הוא שם. לא זז.

כשחזרתי מבית החולים עם הבן השני שלי, ישר הנחתי אותו בפוף. והוא אכן גדל "איתו".
כמובן שתינוק מתפתח על הרצפה, אבל הפוף כל הזמן היה שם – ליווה אותו (ואותי) לאורך כל שלבי ההתפתחות, בהתנהלות היומיומית (בכי, גזים, שינה, כשהיה צריך לקלח את הגדולה…).
מסביבות גיל שנה ועד היום, הוא המשיך לשחק עם הפוף – התנסה בנפילות על הפוף וגם ביציאה וקימה ממנו, למד לקפוץ, להתגלגל, לעשות עמידת ראש, להשתולל, ועל הדרך גם פיתח את תחושת המסוגלות והביטחון העצמי.

הדבר היפה שאחרי כל אלו, כמובן שגם היום, כשהוא בן שלוש וחצי, הוא עדיין זוכר שאפשר לנצל את הפוף גם לרגיעה, מנוחה ושינה… הרי שם הכל התחיל,לא?

*בתמונות: