על הידיים-פינוק או צורך

להחזיק תינוק על הידיים-  פינוק או צורך?

תינוק בסופו של דבר גדל ומתפתח על הרצפה, ממש לא נרצה (ופיזית אנחנו גם לא יכולים) שהתינוק יהיה כל הזמן על הידיים. אבל חשוב להבין שבתחילת חייו ובפרט בשבועות הראשונים נשיאת התינוק על הידיים היא לא רק צורך עבור התינוק, אלא צורך הישרדותי. 

התינוק הגיע זה עתה מהעולם הרחמי, שמתאפיין בין השאר בהמון תנועה ומגע ולמעשה מילוי כל צרכיו של התינוק בכל רגע נתון. עולם זה שונה במהותו מהעולם שלנו – עולם סטטי מאד, עמוס בגירויים, בו גם התינוק הכי "מפונק" ייאלץ להמתין מספר רגעים לפני מילוי צרכיו השונים. כדי לשרוד בעולם הזה ולהתרגל אליו בהדרגה, התינוק צריך לחוות קצת מהחוויות אותן הוא מכיר מהרחם- כמו תנועה ומגע, שתי חוויות שמתרחשות באופן טבעי כאשר הוא נישא על הידיים. 

מעבר לכך, הידיים ולפיכך התנועה והמגע מהווים גם צורך התפתחותי – על מנת שתינוק ייצר עבור עצמו תנועה על הרצפה (קרי, ישכב על הבטן, ירים את הראש, התהפך, יזחל וכו'), הוא צריך קודם כל ליהנות מחוויות התנועה ולחוות תנועה ממקור חיצוני ובטוח, כלומר אנחנו. בצורה זו מערכת שיווי המשקל שלו משתכללת, המגע גורם לו להכיר יותר טוב את גופו, גבולותיו והיחס בינו לבין הסביבה. כך הוא יחזור אל הרצפה עם "שדרוגים קלים".

תינוק אשר "ייזרק למים העמוקים" בשבועות הראשונים ולא יינשא על הידיים מעת לעת, סביר להניח שיחוש בהלה רבה, לא יהיה רגוע, יגלה אי נינוחות, בכי רב – דברים היכולים להשפיע על חיי היומיום של ההורים וגם על אופן התפתחותו.

במדינות העולם השלישי התינוקות נישאים הרבה על הידיים, בעיקר במנשאי בד ובעיקר על הגב, אבל זה בדיוק בגלל ההבנה האינסטינקטיבית שלהם שתינוק בן יומו צריך להיות "על הידיים" ולחוש תנועה, מגע וביטחון. גם אנחנו יכולים להשתמש במנשא בכדי להקל על עצמנו – בתנוחת ערסול, בטן אל בטן או למאותגרים- גם על הגב.

יחד עם זאת, יש לשמור על מינון של "זמן ידיים" מול "זמן רצפה" בהתאם לגיל התינוק. ככל שהתינוק גדל ובמידה ואכן קיבל מספיק "זמן ידיים" משולב עם מספיק "זמן רצפה", נצפה שהוא יהיה פעיל ותנועתי יותר ולפיכך פחות זקוק לנו. באופן טבעי, זמן הידיים יירד בהדרגה לטובת זמן הרצפה. תינוק שקיבל את התנאים ההתחלתיים הנכונים יתפתח להיות עצמאי – מסוגל להגיע לצעצועים בעצמו, מסוגל להרגיע את עצמו ומסוגל גם להרדם בעצמו. בשלב זה אנחנו יכולים רק להביט מהצד ולטפוח לעצמנו על השכם. אבל – לא לשכוח מדי פעם כן לקחת אותו על הידיים להמשך מתן ביטחון, תנועה, מגע וכייף משותף!