משפטים מעצבנים

משפטים שכל אמא שומעת – והאמת מאחוריהם

מי מאיתנו האימהות לא שמעה במהלך החודשים הראשונים לאחר הלידה משפטים כאלה ואחרים מהסביבה – החמות, השכנה, זאת שעמדה מאחורינו בתור לקופה בסופר… לכולם יש מה להגיד ולפעמים גם מתוך כוונה טובה. אבל לא תמיד המשפטים האלו אכן רציונליים ומבוססי ידע, ולרוב הם ממש מעצבנים אותנו… 

בואו נעשה סדר!

  1. "אל תרגילי אותו לתנועה"

תנועה הינה צורך הישרדותי והתפתחותי עבור התינוק – התינוק חווה תנועה במהלך כל חודשי ההריון ולפיכך הוא התרגל להירגע כך (בד"כ העובר יהיה רגוע כאשר אימו תהיה בתנועה, וכאשר היא תשב או תשכב הוא יהיה פעיל יותר). באמצעות התנועה לא רק שניתן להרגיע את התינוק אלא ניתן להרגיל אותו בהדרגה לעולם החדש (והסטטי) אליו הוא הגיע. בנוסף, כל חוויה של תנועה מובילה לשכלול של מערכת שיווי המשקל שלו וכך יהיה לו יותר פשוט לעבור דרך כל שלבי ההתפתחות החל מהשכיבה על הבטן והרמת הראש. נכון, לא נרצה שהתינוק יהיה כל היום על הידיים וכן תינוק מתפתח בסופו של דבר על הרצפה, אבל מילת המפתח היא מינון. תינוק שחווה מספיק חוויות של תנועה ממקור חיצוני ובטוח (ואיזה מקום יותר בטוח מאמא?), קיבל תחושת ביטחון, ושכלל את מערכת שיווי המשקל שלו, יוכל לייצר יותר תנועה עבור עצמו על הרצפה – הוא גם יתפתח באופן יעיל ואיכותי וגם לא יזדקק לתנועה שלנו לצורך הרגעה אלא ייצר אותה בעצמו. 

  1. "אל תרגילי אותו לידיים"

*אח של המשפט הקודם.

גם מגע מהווה צורך הישרדותי והתפתחותי עבור התינוק – במהלך השהות ברחם התינוק יתרגל לסוגים שונים של מגע: מגע עמוק של דפנות הרחם, צירי ברקסטון-היקס, צירי לידה ומעבר דרך תעלת הלידה, ומגע עדין – מגע מי השפיר. כמו התנועה, גם המגע, ובמיוחד כשהוא מגיע מאמא – יכול להרגיע, ליצור מעבר הדרגתי לעולם החדש ולתרום להתפתחות התינוק על ידי הכרת איברי הגוף שלו וגבולות גופו. גם במקרה הזה מילת המפתח היא מינון – נרצה שהתינוק יוכל לשהות לבדו על הרצפה לפרקי זמן. אבל רק אם הוא קיבל מכסה מסויימת של מגע, ביטחון, חום ואהבה, כמענה לבכי או סתם כך במהלך היום, הוא יוכל לעשות זאת ביתר קלות.

  1. "הוא בוכה, הוא בטח רעב"

לא כל בכי של תינוק מעיד בהכרח על רעב. תינוק יכול לבכות עקב סיבות רבות, למשל: קר לו/חם לו, פיפי/ קקי, גזים, כאבי בטן, עצירות, תנוחה לא נוחה, גירוי חיצוני מבהיל, משהו מציק לו, רצון לתשומת לב ועוד… ואה, כן גם רעב! אם התינוק בוכה רצוי שניזכר במגוון הסיבות האלו ובעוד הרבה אחרות. כמובן שלא נתחיל לבדוק כל סיבה וסיבה, אלא נפעל באופן אחד וניתן את המענה המדוייק ביותר לבכי- תנועה רכה, מגע עמוק (טפיחות) וקול בצורה מונוטונית. סביר להניח שאם לא מדובר ברעב, חיתול רטוב או גזים/כאבי בטן/עצירות – תינוק שיקבל את כל אלו אכן יירגע. במידה ולאחר מספר דקות הוא עדיין לא יירגע ווידאנו שהחיתול יבש, הבטן רכה ולא מדובר בגזים/כאב בטן או עצירות, אז סביר להניח שמדובר ברעב. מומלץ שלא ליצור התנייה של בכי = אוכל ולהקפיד על האכלות מסודרות.

  1. "הוא נושם שם בפנים?" 

(נאמר לאמא שנושאת את התינוק במנשא בד)

כן, הוא נושם! ולא רק שהוא נושם, אלא כל עוד האמא קשרה את המנשא בצורה נכונה ואפו של התינוק אינו חסום ע"י הבד או גופה, לתינוק טוב ונעים וסביר להניח שהוא גם נושם באופן הרבה יותר איכותי בתוך המנשא מאשר מחוץ לו. למה? כי מנשא בד מעניק לתינוק איכויות הן מבחינה הישרדותית בעולם החדש אליו הוא הגיע והן מבחינה התפתחותית. כאשר התינוק נישא במנשא בתנוחת הערסול או בטן אל בטן, המנשא יוצר עבורו מעין "סביבה רחמית" – התינוק נמצא בתנוחה כפופה המזכירה את התנוחה העוברית, הוא חווה תנועה, מגע ואת קולה של האם. התחושות מוכרות והוא מרגיש בטוח. המנשא מאפשר סינון גירויים חיצוניים עבור התינוק, גירויים שעלולים להוביל לבהלה ולבכי. לבסוף, המנשא גם מאפשר לתינוק להרפות כל שריר בגופו. לפיכך, תינוק שנישא במנשא בד יהיה נינוח, רגוע ושלו. ולגבי הנשימה? בגלל שגם שרירי בית החזה (כמו שאר השרירים בגוף) הינם רפויים יותר כשהתינוק במנשא, לצלעות ולסרעפת יותר קל לנוע ולפיכך הנשימה איכותית ומלאה יותר. 

  1. "הוא בוכה, למה את לא נותנת לא מוצץ?"

בואו נתחיל מזה שיש תינוקות שלא מוכנים לקחת מוצץ ותאמינו או לא, אבל יש גם אימהות שבוחרות שלא לתת מוצץ לתינוק. בנוסף, חשוב לדעת שמוצץ אולי משתיק את התינוק וגורם לנו שלא לשמוע את בכיו, אבל הוא ממש לא מרגיע אותו… למעשה כאשר התינוק מוצץ את המוצץ בשפתיו, תנועת השפתיים גורמת למערכת שלמה של שרירים – מערכת השרירים הטבעתית – לפעול. ולכן תינוק שמוצץ מוצץ אולי יהיה שקט, אבל לא באמת רגוע… משהו שם בפנים עדיין עובד. הרגיעה הטובה ביותר תבוא רק מתנועה, מגע וקול ורצוי שיינתנו בקצב מונוטוני (כמו ברחם). אפשר כמובן לתת מוצץ (שבד"כ מרגיע אותנו יותר מאשר את התינוק וזה לא פחות חשוב) ועל הדרך גם מגע, תנועה וקול, אבל מוצץ לבדו לא יוביל את התינוק לרגיעה אמיתית ואורגנית.

  1. "תוציאי לו את הידיים מהפה, הוא עוד ימצוץ אצבע!"

הכנסת הידיים לפה הינה שלב התפתחותי חשוב. בחודשי חייו הראשונים, התינוק שעדיין לא מסוגל לראות ברור וחד משתמש בפה כעיניים שלו ולכן יבחן ויחקור את גופו וסביבתו באמצעות הפה. אחד הדברים הראשונים שיעשה הוא להכניס את ידיו לפיו. שלב זה חשוב גם לצורך הבאת הידיים לקו האמצע, ביסוס הקשר בין היד לפה, שכלול המוטוריקה של אזור הפה והלסת ואפילו הרמת הראש. לכן, יש לאפשר לו לעשות זאת ובטח ובטח שלא להוציא את ידיו מהפה. האם הוא ימצוץ אצבע? לא בהכרח ולא ניתן לדעת מראש. גם אם כן, סתם שתדעו שמבחינה התפתחותית בכלל ופיתוח עצמאות אצל התינוק בפרט, מציצת האצבע שהינה חלק מגופו של התינוק והוא מחליט מתי להכניס אותה לפה ומתי לא, עדיפה על מציצת מוצץ.

  1. "אל תסתכלי על התינוק מאחור, שלא ייתקעו לו העיניים"

אל דאגה. אם את נמצאת מאחורי התינוק כאשר הוא שוכב על הגב והוא מסתכל עלייך, העיניים שלו לא ייתקעו. בדיוק כפי שאם הוא יסתכל למטה העיניים שלו לא ייתקעו… יותר מזה, חשוב שהתינוק יסתכל לכל הכיוונים האפשריים, גם למעלה. כל עין היא למעשה כדור שמונע ופועל על ידי שישה שרירים שעוטפים אותו: שניים אורכיים, שניים רוחביים ושניים אלכסונים. בכדי שהעין תעבוד ותתפקד בצורה הטובה ביותר, וכל השרירים יעבדו באופן שווה, רצוי שגם הגירויים שהעין תקבל יהיו שווים מכל הכיוונים. גם מלמעלה…

  1. "הרגליים שלו קרות, תגרבי לו גרביים!"

כפות רגליים קרות אינם אינדיקציה להאם לתינוק קר או חם. מכיוון שגם לכפות הרגליים וגם לכפות הידיים יש שטח פנים גדול, יכול להיות שלתינוק יהיה נעים ביותר, אבל עדיין הן תהיינה קרות. בהמשך לזה, חשוב לחשוף את כפות הרגליים (וגם כפות הידיים) עד כמה שניתן. לכף הרגל יש פוטנציאל חושי ותנועתי עצום, שלצערנו יכול להתנוון במידה כזאת או אחרת כאשר היא עטופה בגרב או ברגליות של מכנס. רק על ידי מגע של כף הרגל עם הסביבה (רצפה, מגע שלנו) התינוק יוכל לממש את הפוטנציאל הגלום בה, דבר שישפיע בצורה משמעותית על מימוש שלבי ההתפתחות השונים (לדוגמא, לצורך התהפכות וזחילת גחון התינוק צריך להשתמש בכפות הרגליים שלו) וגם על שיווי המשקל והיציבה שלו בשנה הראשונה בפרט ובהמשך חייו בכלל.

  1. "אחרי הלידה אסור לצאת מהבית 40 יום"

תסלחו לי – לא!!! בשבועות הראשונים אחרי הלידה, המצב הנפשי והריגשי שלנו מועד לפורענות. גם ככה קשה לנו וכואב לנו, ההורמונים חוגגים, אז עוד נישאר צפונות לנו בבית? היציאה מהבית – טיולים עם העגלה, מפגש עם בני משפחה/חברות/אימהות אחרות שילדו לאחרונה, זמן איכות לעצמנו – הינו חשוב ביותר. זאת ההזדמנות שלנו להתאוורר, לדבר, לחייך, וגם לתרגל בהדרגה את אופן ההתנהלות החדש בחיינו. ואם בהתפתחות תינוקות עסקינן, אז כאשר אני נדרשת לאבחן התפתחות של תינוק, איני יכולה שלא להסתכל על ה"well being" של אמא שלו. אמא בריאה בנפשה תשפיע לחיוב על ההתפתחות של התינוק שלה וההיפך. צאו ותהנו!

  1. ומה המשפט שלכן?…