לשחרר לאבות

אמהות, רוצות שבן הזוג שלכן יתחבר לתינוק? שחררו!

מחקר שהתפרסם לאחרונה מצא שככל שהאמא תהיה דומיננטית יותר בטיפול בתינוק לעומת האבא- משתלטת על הטיפול בתינוק, מחליטה באופן בלעדי מה ואיך לעשות, נמנעת מלאפשר לאבא לטפל בתינוק או מנחה ומבקרת באופן משמעותי את התנהלות האב עם התינוק במידה והוא כן מטפל בו -כך עלול להיווצר מצב בו האבא פחות ייקשר ויתחבר לתינוק שלו ואף יביע קרירות וחוסר אכפתיות ורגישות כלפיו.

המחקר התייחס למונח “maternal gate-keeping” התנהלות אימהית בה האמא מפקחת על הגישה לטיפול בתינוק – מי, כמה ואיפה, כאילו שומרת על השער אליו. התנהלות זו יכולה ממקום מאד טבעי מכיוון שהאמא היא זו שילדה את התינוק, לפעמים היא גם מניקה אותו, ולכן מן הסתם נוצר איזשהו חיבור מאד טבעי וחזק בינה לבין התינוק. אבל חלק מזה הוא גם חברתי ומבוסס על מחשבה שיש לחלק מהאמהות שחלק מתפקידן הוא לשלוט על כל מה שקשור לתינוק.

ככל שהאמא מתנהלת בצורה זו, ו"שומרת יותר על השער" נוצר מצב בו האבא נמצא פחות זמן עם התינוק ואז לא רק שיש לו פחות הזדמנויות להתנסות ולשכלל את היכולות ההוריות שלו ולהיות בטוח בעצמו מול התינוק, אלא הוא באמת נקשר אליו פחות. לחילופין אם האמא כן מאפשרת לאבא להתנהל עם התינוק אבל ממשיכה לנהל ולבקר את מעשיו, גם פה הביטחון ההורי שלו יירד והמחקר מצא שלרוב אותו אבא יבחר פשוט שלא להיות עם התינוק ואנחנו עלולים להגיע לאותה תוצאה – פחות קשר בין האבא לתינוק שלא לומר סלידה וקרירות שנצפו אצל חלק מהאבות שהשתתפו במחקר.

בסדנאות שלי אני מדברת הרבה על כמה חשוב שנדע לשחרר. המילה הגדולה הזו שבאמת לחלקנו היא מעט מורכבת טומנת בחובה כל כך הרבה. ברגע שאני מאפשרת לאדם אחר להיות עם התינוק שלי, זה מאפשר לתינוק להיחשף לאנשים אחרים ושונים, זה מאפשר לי לנוח או לעשות דברים ללא התינוק, זה מאפשר לי לעשות דברים שממלאים אותי או לחילופין להתייחס לאנשים אחרים בחיי.

בין השאר אני תמיד מציינת שזה מאפשר לאותו אדם שנשאר עם התינוק "להתאמן" על ההתנהלות איתו, כדי שגם הוא יידע מה לעשות. הרי בואו, גם אנחנו פעם לא ידענו מה לעשות עם התינוק הזה, נכון? איך אנחנו יודעות עכשיו? כי למדנו. תרגלנו, התנסינו, צברנו "שעות טיסה".

אז תנו לעוד מישהו ללמוד, לתרגל, להתנסות ולצבור שעות. אפשרו גם לאבא להרגיע, להוציא גזים, להחליף חיתול, לעשות מקלחת, להרדים, לשחק וכל שאר הדברים שאתן עושות כל כך טוב. כי גם הוא יכול לעשות את זה טוב באותה מידה. וביננו, פגשתי כבר אבות שעושים את זה הרבה יותר טוב מהאימהות…

ותנו להם להתחבר לתינוק. הוא שלהם באותה מידה. חצי-חצי, נכון?