הנחת ראש

"איזה יפה הוא מרים את הראש!"
איזה כייף לשמוע את המשפט הזה, נכון?
כן, אחת השאיפות שלנו בחודשים הראשונים היא שהתינוק ישכב על הבטן וירים את הראש. זה גם מה שהסביבה מצפה – סבא, סבתא, חברה, טיפת חלב, ואפילו סתם מישהי שפגשנו ברחוב.
אבל יחד עם הרמת ראש "יפה", הרבה אימהות נתקלות בקושי אחר – התינוק לא יודע להניח את הראש…

בשכיבה על הבטן הראש כל הזמן מורם וכשאותו תינוק מתעייף מלכווץ את השרירים שעושים את פעולת ההרמה ו/או הוא רוצה לקחת אתנחתא מהגירויים בסביבה- הוא פשוט לא יודע מה לעשות.
לרוב, ברגע הזה יתחיל בכי ועד שלא נבוא ונהפוך את התינוק אל הגב הוא לא יירגע.

למעשה אותו תינוק אינו יודע להרפות את השרירים, לשחרר, לנוח, לקחת פאוזה קטנה מהמתרחש (ולאו דווקא בשביל לישון).
לכאורה זהו דבר טריוויאלי – מה הבעיה להרפות? מה הבעיה לנוח?
אבל לא, יש לא מעט תינוקות שמסיבות כאלו ואחרות מתקשים בכך. לעיתים זה נובע מתוך תבנית גופנית מאד זקופה, לעיתים מתוך סקרנות ויזואלית למתרחש סביב ולרוב זה גם וגם.

הרבה פעמים נראה שאותה תבנית חוזרת על עצמה גם כשאנחנו מחזיקים את התינוק על הידיים. תינוק כזה גם לא יהיה מסוגל להניח את הראש ולהתרפק עלינו – דבר שמפריע וחסר להרבה אימהות.

כל אלו עלולים להוביל למצבים של חוסר שקט, עוררות יתר, חוסר נינוחות על הבטן, קושי בכניסה לשינה ו/או בשינה עצמה, וקושי באופן מימוש שלבי ההתפתחות הבאים.

בסדנאות שלי אנחנו לא מזניחות את הפרט הקטן והחשוב כ"כ (גם בהיבט המוטורי-חושי, גם בהיבט השינה וגם בהיבט הקשר בין האם לתינוק), ובאמצעות תרגילים ותהליכים שונים אנו יוצרות סיטואציות בהן גם התינוקות "העקשניים" ביותר שאינם מוכנים להניח את הראש בד"כ, מצליחים להרפות, לשחרר ולהניח את הראש בנינוחות.

מה למשל?
– ערסול נכון.
– נשיאה במנשא בד בתנוחת בטן אל בטן.
– הקפדה על השכבת התינוק בכל המנחים – בטן, גב וצדדים.
– שימוש בפוף.

כמובן שאני ממליצה לעשות את כל אלו גם מבעוד מועד, כבר בשבועות הראשונים, בכדי להוביל את התינוק לתנועתיות מאוזנת ויכולת שווה של הרמה והנחת הראש.

עוד על הנושא – 

ב"יומני האחיינית":