הילד התחיל ללכת, תנו לו ללכת

הילד התחיל ללכת בחודשים האחרונים?
אז תנו לו ללכת!

הרבה פעמים כשאנחנו יוצאים מהבית, אנחנו נוטים לשים את הילד בעגלה (או אפילו לקחת על הידיים) למרות שהוא כבר הולך.

 לעיתים אנחנו עושים זאת מתוך הרגל שנשאר מהחודשים שקדמו להליכה, לעיתים מתוך קוצר זמן כי הרי קצב ההליכה של הילד הוא לא כמו שלנו, לעיתים אנחנו חושבים שהוא לא יצליח להתמודד עם הדרך, ייפול או יתעייף.

אז נכון שלפעמים אנחנו קצרים בזמן ולפעמים הדרך לא ממש מתאימה להליכה של ילד כל כך קטן (דרך מסוכנת, בוצית…).
אבל- כשיש לכם זמן, אתם לא ממהרים לשום מקום והדרך יחסית בטוחה- תנו לו ללכת!
אל תשאירו את חוויית ההליכה רק לכותלי הבית, הגן או כל מקום סגור אחר.

מה הוא ירוויח מכך?
המון!
מספיק רק לצפות בסרטון הקצר של גיל שלי כדי להבין.

את הסרטון המצורף צילמתי לפני שנה בדיוק כשגיל היתה בת שנה ו-4 חודשים.
היא הלכה אז כבר 3 וקצת חודשים.
ניצלתי את הימים היבשים שהיו ויצאנו לאסוף את האחים הגדולים שלה מהצהרון והגן. מרחק הליכה של בערך 300 מטר, ברחוב ליד הבית.

מה היא הרוויחה בהליכה הזאת?
קודם כל ולפני הכל- תחושת מסוגלות ותחושת עצמאות. "אני הולכת לבד! אני מסוגלת!"
אפשר ממש להבחין בהתלהבות שלה.
בלי אמא, היא מחליטה מתי לעצור, מתי להתיישב. גם אם זה לא ממש מתאים לי.

היא חווה את הסביבה והעולם בצורה שונה. היא פוגשת את הדברים באופן אחר מהאופן בו היא פוגשת אותם כשהיא בעגלה, שלא לדבר על האופן בו היא פוגשת (או לא פוגשת) אותם בבית או בגן. עלים על הרצפה, מכוניות שעוברות, עצים.

היא משכללת את יכולת ההליכה שלה, את היציבה ואת מערכת שיווי המשקל. היא חווה גם נפילות ולומדת להתמודד איתן (לא להיבהל, אלא פשוט לקום ולהמשיך הלאה), וגם אמא מתרגלת את ההתמודדות איתן (להימנע מה"אאאאא" ופשוט לחייך ולתת מענה קונקרטי).

היא צריכה להתמודד עם כל מיני בלת"מים- עץ שפתאום עומד בדרכה וצריך לעקוף אותו, בליטה במדרכה שדורשת ממנה להרים את הרגל מעט יותר גבוה.

אני שם כל הזמן. דואגת לביטחונה, מכוונת וכמובן מעודדת.

אז לקח לנו עוד 10 דקות לעשות דרך של 3 דקות.
אבל בתוספת הזמן הזאת גיל חוותה וגילתה עולם ומלואו! תרתי משמע…

נסו את זה בבית, כלומר מחוץ לבית, עם ההולכים הטריים שלכם!

עוד על הנושא – 

בבלוג שלי "הדרך שלנו":

ב"יומני האחיינית"