דיכאון לאחר לידה

יש נושא אחד חשוב במיוחד שכמעט ולא מדברים עליו, ואם מדברים- אז ממש בלחש. אני, שמלווה כבר שנים אמהות לאחר לידה, נחשפת אליו כמעט ברמה היומיומית – דיכאון לאחר לידה.

ביקשתי מהפסיכיאטרית ד"ר ליטל בן אמתי, אמא בעצמה ל-2 בנות ובוגרת הסדנאות שלי, לשפוך קצת אור על הנושא.
אז בואו נדבר עליו קצת.
לטובתנו ולטובת התינוקות שלנו.

מסמך סופר חשוב לכל יולדת, בני משפחתה וחבריה.
pastedGraphic.pngpastedGraphic.pngpastedGraphic.pngpastedGraphic.pngpastedGraphic.pngpastedGraphic.pngpastedGraphic.pngpastedGraphic.pngpastedGraphic.pngpastedGraphic.pngpastedGraphic.pngpastedGraphic.pngpastedGraphic.pngpastedGraphic.pngpastedGraphic.pngpastedGraphic.pngpastedGraphic.pngpastedGraphic.png

מזל טוב! נולד לך תינוק חדש! איזה אושר וכמה מתוק!
הרגע הזה שחיכית לו 9 חודשים שלמים והנה הוא כאן!
זו אהבה ממבט ראשון ויש תמונות בפייסבוק ולקבוצת המשפחה בוואטסאפ, וכולם מתרגשים סביבך – סבא, סבתא, חברים, דודים, לפעמים גם יש אח/אחות גדולים ו…

אז את חוזרת הביתה.
ופתאום את מאוד לבד.
כי עברו כמה ימים, אמא כבר לא מגיעה כל יום, בן הזוג (או בת הזוג) חזרו לעבודה, האדרנלין שפיצה על העייפות מהלידה והלילות הראשונים כבר יורד והנה את – באמצע היום, מותשת מהאכלות, החלפות, נענועים וטפיחות ונורא נורא לבד.

והצבעים של העולם מסביב מתחילים להרגיש כאילו הם נהיים קודרים.
את מרגישה כאילו הכל לאט לאט נצבע שחור. העייפות היא כבר לא סתם עייפות – לא בא לך לעשות כלום.
והנה באות הדמעות – מכל דבר קטן, אפילו סתם ככה באמצע היום בלי שאפילו ראית פרק בסדרת דרמה שחיכית לה כל ההריון.
וזה נמשך ונמשך וכבר עבר חודש וחצי מהלידה ואת לא מבינה – מה קורה פה?!
ובעיקר – מרגישה מאוד לבד.

אם קראת עד עכשיו והנהנת כי את יודעת על מה אני מדברת – הפוסט הזה הוא בשבילך.

בואי נדבר על דיכאון בתקופה שלאחר הלידה, ב-2 התצורות המוכרות שלו -baby blues היותר פופולרי, ואחיו הגדול הפחות מדובר – post-partum depression.

על ה"בלוז" אין כמעט אמא טרייה שלא שמעה, אבל כמו תאונת מטוס – ההתייחסות אליו היא בסגנון "לי זה לא יקרה".
ובכן, ההערכה הגסה היא שבין 1/3 ל-3/4 מהיולדות (כן! 3 מתוך 4 נשים!) יחוו בייבי-בלוז לאחר הלידה.
למה יש פער כזה גדול במחקרים השונים? כי הרבה נשים מתביישות להודות שבתקופה שהן אמורות להיות הכי מתפקדות והכי אמהות, והכי הכי הכי –
הן בעצם עצובות, עייפות, חסרות אנרגיה, בוכות מכל דבר, לפעמים שמחות ואז נופלות למצב רוח רע.

בייבי בלוז מתחיל כמה ימים לאחר הלידה ונמשך עד כשבועיים וזו תופעה שחוצה יבשות, גזעים, עדות וצבעי שיער. היא לא קשורה להיסטוריה של הפרעות מצב רוח – אצל היולדת או במשפחתה, היא פשוט יכולה לקרות!

למה זה קורה?
תינוק חדש משנה את כל מאזן החיים שלנו, מגיעה איתו אחריות גדולה, אנחנו צוברות עייפות וסטרס (פיזי ונפשי) מהלידה ומהיום יום, וכמובן – הורמונים…
לשמחתנו, ההרגשה הזו צפויה ברוב המקרים לחלוף מעצמה ולרוב לא מלווה במחשבות אובדניות שעלולות לסכן את היולדת.
אבל, היא לא נעימה בכלל בכלל והיא מקשה מאוד על התפקוד בתקופה שבה צריך לגייס הכי הרבה אנרגיה כדי להתמודד עם מטלות היום יום והערעור באיזון המשפחתי – בין אם בילד הראשון ובין אם זה כבר ילד שלישי.

העזרה הכי גדולה לאישה שחווה בייבי בלוז היא פשוט תמיכה רגשית (להיות, להקשיב ולעודד) וכמובן עזרה במטלות היום יום ככל הניתן.
ולכן – חשוב לשתף.
את מי? את בן/בת הזוג, את אמא/אבא, את החברה הכי טובה, את האחות (או האח) – כל מי שקרוב אלינו ורוצה לעזור לנו – יכול לעזור.

מה חשוב לזכור?
שזו לא בושה. שיש הרבה נשים שחוות את מה שאני חווה. שבקשת עזרה (בכל דבר שרק אפשר) ורצון לישון לא אומר שאני מפונקת.
ובעיקר – שאני לא אשמה.

אבל זה היה בייבי בלוז – "דכאון" קל, שחולף מעצמו.
מה קורה כשהדכאון ממשיך ומחמיר? או בכלל לא היה ופתאום הופיע?
כאן כבר נכנסים להגדרה של דכאון לאחר לידה.

חשוב לומר – לא מדובר בסתם "דיכי" או משהו הורמונלי קליל.
מי שחוותה דיכאון אחרי לידה יודעת שזה דכאון אמיתי, שחור, כזה שמתיש ומפריע למהלך החיים התקין ולא חולף ללא טיפול (או – חולף, אבל אחרי חודשים רבים, לפעמים אפילו יותר משנה).

דכאון אחרי לידה מתחיל בד"כ בסביבות 3 חודשים מהלידה והוא מתרחש ב-10-15% מהיולדות!
חלק ממי שחוו בייבי בלוז "ימשיכו" לדיכאון אחרי לידה, אבל ממש לאו דווקא. דיכאון אחרי לידה יכול לקרות גם בלי בייבי בלוז מקדים.

איך תדעי שמה שאת חווה זה דיכאון אחרי לידה?
התסמינים שחשוב לשים לב אליהם הם: מצב רוח ירוד רוב הזמן, חרדה מוגברת, דאגנות יתר (סביב התינוק או בכלל), קשיי שינה (למרות שאת עייפה מאוד, קשה לך להירדם, מחשבות מציקות, מתעוררת הרבה ולאו דווקא בגלל התינוק) וייתכן גם שינוי במשקל – עלייה גדולה או ירידה גדולה בפרק זמן קצר יחסית שלא קשורה לניסיון שלך להוריד את הקילוגרמים של ההריון.
בנוסף גם – התפרצויות בכי, חוסר הנאה מדברים – גדולים כקטנים, לפעמים אפילו מהתינוק עצמו, תחושות אשמה חזקות (על כל דבר אפשרי, ובעיקר על כך שאני לא אמא טובה, והתינוק שלי לא מטופל טוב), הסתגרות, חוסר אנרגיה לצאת ולפגוש אנשים והחשוב והמסוכן מכולם – מחשבות אובדניות או אפילו מחשבות לפגוע בתינוק (או מחשבות שליליות כלשהן כלפיו).

מה עושים?
קודם כל – מדברים, משתפים, מבקשים עזרה.
בדכאון אחרי לידה צריך הרבה תמיכה, אבל זה לא מספיק. צריכים עזרה מקצועית, ואם לא רוצים לפנות ישר לפסיכיאטר, אפשר להתחיל לקבל אותה דרך רופא המשפחה, אחות טיפת חלב או רופא הילדים. שלושתם גורמים מקצועיים שחלק מייעודם המקצועי הוא לזהות ולעזור לנשים אחרי לידה שחוות דיכאון.
אחרי שפניתן לאחד משלושת הגורמים האלה, הם יידעו להעריך האם נדרשת גם הערכה פסיכיאטרית. מטרה של הערכה כזו היא לעשות בדיקה נכונה, מדויקת, כולל הערכת סיכונים, ולטפל באופן שנכון וספציפי לכל אמא, על מנת שתוכל לחזור להרגיש טוב ולטפל בעצמה ובתינוק.

מה הטיפול?
טיפול בדיכאון כמו בדיכאון – תלוי מאוד בחומרה ובמטופלת עצמה.
הטיפול יכול להיות בשיחות עם איש/אשת מקצוע, תרופתי, או שילוב של שניהם. המטרה של איש טיפול מקצועי תהיה להתאים את הטיפול באופן ספציפי למטופלת. למשל, אם את מניקה ואת חוששת מטיפול תרופתי (למרות שיש תרופות שנחשבות בטוחות לשימוש גם בהנקה), איש מקצוע טוב יידע להעריך את מצבך ו"לתפור" לך טיפול שהכי נכון לך.

למה חשוב לטפל?
קודם כל, כדי לצאת מהדיכאון.
מי שחוותה דיכאון בחייה יודעת ש"לא תענוג גדול" זו הגדרה מאוד עדינה למה שקורה שם. דיכאון זו מחלה אמיתית של הנפש, כמו שסכרת היא מחלה אמיתית של הגוף. הימנעות מטיפול יכולה להביא לסבל מתמשך, ולהחמרה עד כדי מצב של סיכון.

חוץ מזה, חשוב לציין שנשים שחוו דיכאון אחרי לידה, הן בסיכון מסוים לחוות אפיזודה של דיכאון "רגיל" מתישהו בהמשך חייהן. ולכן הכרת התסמינים, זיהוי המצב הנפשי ופנייה לעזרה, הם דברים שחשוב ללמוד גם כדי להיות ערים בעתיד להחמרה דכאונית ולדעת להיעזר נכון יותר ומוקדם ככל האפשר גם אם תתרחש החמרה חוזרת בהמשך החיים.

לסיכום, לא קל להיות לאחר לידה.
עוד יותר קשה לחוות תסמיני דיכאון, בסמוך ללידה או תקופת מה אחריה. אבל אם נבין שאנחנו לא אשמות, שיש למי לפנות לעזרה ושיש לבעיה טיפול- נוכל לצלוח את התקופה הקשה ואף לצאת ממנה מחוזקות יותר בהמשך.