בואו נדבר רגע על מוצץ.

בואו נדבר רגע על מוצץ.
כן, מוצץ. הדבר הזה שאתם קוראים לו "משתיק קול", "שסתום", "פקק"…
אתם לא מבינים עד כמה אתם צודקים!
כי מה מוצץ בעצם עושה? משתיק את התינוק! אבל האם הוא משקיט אותו? האם הוא מוביל לרוגע ולשקט פנימי אצל התינוק? לא ממש…
למה? כי השפתיים שלנו הינם חלק ממערכת שרירים שלמה – מערכת השרירים הטבעתית, בה כל השרירים מחוברים אחד לשני. היא מתחילה בשפתיים ומסתיימת בפי הטבעת. ברגע ששריר אחד מתוך המערכת הזאת עובד, כל שאר השרירים עובדים גם כן.
מה זה אומר? שברגע שהשפתיים עובדות כפי שקורה במציצת מוצץ, המון שרירים בגוף עובדים גם הם, ולא רק שהוא עובדים, אלא הם עובדים שעות נוספות עם כל מציצה של המוצץ…
כלומר, התינוק מבחוץ אולי שקט, ואולי הוא גם סטטי ולא זז, אבל מבפנים הכל רועש וגועש, ואין רגיעה אמיתית ואורגנית. התינוק לא באמת רגוע. מתי הוא יהיה באמת רגוע? רק כאשר יקבל חוויות של תנועה או מגע או קול מונוטוני.
את מי המוצץ כן משקיט ומרגיע? אותנו! שזה לא פחות חשוב… כי בכדי שהתינוק יגיע לרגיעה, גם הדמות המטפלת בו צריכה להיות רגועה…
אז בפעם הבאה שהתינוק שלכם בוכה, תנו לו מוצץ אם זה מרגיע אתכם, אבל על הדרך גם העניקו לו חוויות של תנועה (על הידיים/במנשא), ו/או מגע (טפיחות קלות ומונוטוניות), ו/או קול מונטוני.
איך תדעו מתי התינוק באמת רגוע ולא רק שקט? כאשר תראו שהשפתיים מרפות בהדרגה מההחזקה של המוצץ. מה זה אומר? שגם שאר השרירים מרפים בהדרגה ועוברים למצב של מנוחה ורגיעה. במקרה שהתינוק יירדם לגמרי ויגיע לשינה עמוקה, המוצץ לגמרי ייפלט החוצה.
לסיום, הרבה הורים טוענים ש"הילד חייב מוצץ כדי להירגע". אבל למעשה מדובר רק בהתנייה ובהרגל שבד"כ אנחנו משרישים אצל הקטנטנים. זיכרו שעיקרון השקט הוואקלי מול השקט הפנימי עובד בכל גיל – כך אנחנו בנויים פיזיולוגית, ולא משנה בין כמה הילד – כל עוד הוא עסוק במציצת מוצץ הוא לא באמת רגוע…

עוד על הנושא – 

בבלוג שלי "הדרך שלנו":

ב"יומני האחיינית":