"אמא טובה היא אמא שטוב לה".

"אמא טובה היא אמא שטוב לה".
כמה אני חופרת לאימהות שלי עם המשפט הזה.
אני דוגלת בכך שכל אמא תמצא לעצמה משהו שהיא אוהבת לעשות, משהו שעושה לה טוב, ותעשה אותו. ואם אפשר אז באופן קבוע.

הרי אנחנו אלופות בלתקתק, לדאוג, לשמח ולעשות טוב לשאר העולם,
ואנחנו?
"מתישהו", "כשיהיה זמן", "עכשיו הילדים צריכים אותי", "יש לי מלא דברים אחרים לעשות לפני", "זה מסובך לצאת מהבית"…
תירוצים מפה עד להודעה חדשה שדוחקים את עצמנו לצד.

חשבתן פעם כמה טוב זה יכול לעשות לכן לעשות משהו שאתן אוהבות?
יותר מזה, חשבתן כמה טוב זה יכול לעשות לילדים שלכן? איזו אמא הם ירוויחו?
מי שכבר מקפידה על כך בטוח תסכים איתי.

לי באופן אישי עושה טוב לעשות ספורט. בפרט אירובי.
3 פעמים בשבוע אני יוצאת מהבית בשעה 19:30 אחרי ארוחת הערב, מקלחות, הנקה והשכבות לשיעור אירובי. לקצת זמן שלי, בשבילי ולעצמי.

בסופ"ש הזה לקחתי את זה רחוק יותר (תרתי משמע). אני באילת בכנס של 3 ימים מלאים בשיעורי אירובי.
עם אחותי. בלי בעלי והילדים.

שמתי את התירוצים בצד.

פיניתי את הזמן בלו"ז, דאגתי מראש שבעלי יהיה בארץ, נתתי את כל ההוראות לשלושת הימים האלו, ארגנתי את כל מה שהם צריכים (ארבעתם), ארזתי את משאבת ההנקה
ויאללה לדרך.

אמנם אני לא הולכת ממש לנוח פיזית (בכל זאת 5 שיעורי אירובי ביום…),
אבל אני כן הולכת לעשות משהו שאני אוהבת, משהו שממלא אותי ועושה לי טוב.
משהו שמזכיר לי שיש גם "ענבל" ולא רק "אמא של מור, פז וגיל".

אני בטוחה שכאשר אחזור הביתה בסוף שלושת הימים האלו אהיה "אמא של מור, פז וגיל" הרבה הרבה יותר טובה.

עוד על הנושא – 

בבלוג שלי "הדרך שלנו":

ב"יומני האחיינית":