אל תקראי לתינוק שלך עצלן.

אל תקראי לתינוק שלך עצלן.

בעבודה השוטפת שלי בסדנאות ובייעוצים הפרטניים אני שומעת מדי פעם משפטים בסגנון:
"הוא עצלן, הוא לא רוצה לעשות כלום"
"הוא כל כך עצלן שאין סיכוי שהוא יצליח לעשות את זה"
ואז אני עושה משהו, נותנת לתינוק איזשהו גירוי, מדייקת את העבודה ופתאום – התינוק מצליח!
והאמא פעורת פה ולא מאמינה שהתינוק המצליחן הזה הוא התינוק "העצלן" שלה.

אז תקשיבי-
תינוק לא יכול להיות עצלן.
תינוקות הם לא עצלנים.
הלוואי עלינו להיות עצלנים כמותם.
הם פעלתנים, שאפתנים, רוצים להצליח.
אממה? לפעמים יש דברים שקצת מאתגרים אותם כי אולי נדרש יותר כוח שריר, אולי נדרשת תנועתיות מסויימת שכרגע פחות מוכרת לתינוק, אולי יש לשכלל חלק מהמאפיינים הספציפיים שלו ואולי פתאום הוא נדרש לעשות משהו בעצמו שעד כה היה רגיל שאת עושה עבורו.

התינוק שלך לא עצלן, הוא כנראה עדיין לא למד משהו שהוא צריך ללמוד.
הוא עדיין לא התנסה מספיק או שלא התנסה בכלל כי את לא איפשרת לו (בגלל שמראש אמרת שהוא עצלן והוא לא יצליח).

הוא רק צריך ללמוד.
ובמי תלויה הלמידה? בעיקר בנו.
אנחנו אלו שיוצרים עבורו את הסביבה ההתפתחותית ואת הגירויים המתאימים לגילו ולשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא.
אנחנו אלה שצריכים ללמוד את המאפיינים שלו, להבחין מה הוא מצליח יותר ויותר קל לו ומה פחות ודווקא שם לתת את הטון בדרכי נועם, לתמוך בו ולא לוותר.
ולפני כל אלה, הדבר הראשון שאנחנו יכולים לעשות עבורו- זה לא לקרוא לו עצלן.

אז אל תקראי לתינוק שלך עצלן.
קודם כל, כי הוא לא.
מבטיחה לך שלא, גם מבלי להכיר ולראות אותו.
שנית, כי אם תמשיכי לקרוא לו עצלן מה יצא מזה? את בעצם במו ידייך ומחשבותייך משאירה אותו במקום.
להיפך, תני לו ללמוד, תני לו להתנסות, תני לו להצליח.

עד שתראי במו עינייך שהוא ממש, אבל ממש, לא עצלן.