מיטל כהן

אני כותבת לך בהתרגשות מילים אלו שמשמעותן שחופשת הלידה השנייה מסתיימת לה וכך גם הנחייתך.

אני זוכרת את השיעור הראשון שלמדתי ממך לפני 3 שנים – לצאת מהבית עם תינוק בן חודש בגשם מטורף – משימה שנראתה אז בלתי אפשרית.

באותו היום היתה גם ההתרגשות של סדנת "בא לשכונה בחור חדש" ולהיות במסגרת כלשהי. לימדת אותי שאפשר לתכנן את הזמן ואפילו לצאת מהבית כמו שצריך.

דברים שנראים קטנים ואפילו לא הגיוניים למי שלא נמצאת שם. אבל עבור אמא טריה – זהו עולם ומלואו.

אני ממשיכה קדימה בזמן ל"עוף גוזל", שם לימדת אותי מהי הורות מודעת. כמה חשובה המוטוריקה לכל רובד בחייו של הפעוט. אני מסתכלת על הילד שהגיע אלייך לחוג והילד שסיים את החופש הגדול מספר חודשים לאחר מכן – ואין בכלל מה להשוות.

לא ייאמן לאן הצלחנו להגיע בעזרת המודעות והאמונה שלך בהצלחותינו.

ואחרונה חביבה, הבת שלי שהיה ברור עוד בהריון שאגיע איתה אלייך. כמה שנהניתי מהסדנאות, מהפניות המחשבתית לספוג הרבה יותר ולעשות דברים אחרת.

שלא לדבר על חברות מקסימות שפגשתי בדרך והנעימו לי את החופשה.

אז ליווי התפתחותי? גם נכון.

אבל בעיקר ליווי האם. בהתנהלות, בהתנהגות, בהורות, במודעות, בהכרות.

בזכותך אני אמא טובה יותר ובזכותך צברתי חוויות מדהימות עם ילדיי.

אין מתנה טובה יותר מזו!

את מדהימה, מיוחדת ותותחית. אני מאחלת לך שתמשיכי לגדול הן בחיים המקצועיים והן באישיים.

באהבה גדולה ותודה ע-נ-ק-י-ת!